לפני עשור וחצי ואולי אף יותר, כשבעיריית בת ים ביקשו לקדם תוכניות לבניית רובע עסקים- בוועדה המחוזית הרימו גבה. אמירות כמו "מי יעבוד שם?", "זה לא מתאים לאוכלוסיית העיר" ו"יש מספיק מתחמי עסקים בתל אביב או בראשל"צ השכנות", היו רק חלק מהטיעונים של הפקידים שניסו למנוע את התוכניות, שנועדו לייצר לעיר מקורות הכנסה מעסקים ומסחר. גם ועדות גבולות וועדות לחלוקת הכנסות שהוקמו על ידי משרד הפנים, נמרחו שנים ולא הניבו דבר. האבסורד הגדול היה ועדיין שכמחצית מכוח העבודה בעיר יוצא מדי בוקר לערים שכנות, שנהנות מהארנונה, וחוזר בערב לעיר בה הוא צורך את עיקר השירותים. בכך בת ים כמו ערים ומועצות רבות משמשת הלכה למעשה כעיר שינה. התוצאה היתה ועודנה – שכתושבת בת ים כיום אני משלמת פי 2 ארנונה מזו ששילמתי כשהתגוררתי בתל אביב (על אותו שטח דירה) עם הרבה פחות שירותים עירוניים.
המקרה של בת ים הוא לא יחיד, אלא משקף את מצבן של מרבית מהרשויות בישראל, שסובלות מהעדר ארנונה מניבה (שטחי תעסוקה ומסחר) ומהיעדר קרקעות ונסמכות בעיקר על ארנונה למגורים שהיא גרעונית, או במילים אחרות- ההוצאה על תושבים גבוהה מההכנסה מהם. התוצאה היא שכ-80% מהרשויות בישראל נסמכות על מענקי איזון מהמדינה, מעניקות שירותים בסיסיים לתושביהן וגם אין להן כל תמריץ לבנות למגורים, מה שבין היתר מעמיק את משבר הדיור בארץ.
דו"ח מבקר המדינה מ-2021 שבדק את האיתנות הפיננסית של הרשויות המקומיות בישראל, מצא כי ההוצאה על שירותים מקומיים בחמישון התחתון של הרשויות עמדה על כ- 700 ש"ח, בחמישון השני- 1,126 ש"ח, ובחמישון העליון – 2,101 ש"ח. כלומר גם יותר עשירים וגם מקבלים יותר מהרשות.
השלטון המקומי סובל מכשלים מבניים רבים, אם זה ריבוי רשויות בישראל, רשויות תכנון שהעמיקו במשך שנים את הפערים ומשרד הפנים שקופא על השמרים כבר עשרות שנים במקום לקדם רפורמה מקיפה או להעניק כלים אפקטיביים לעצמאות כלכלית. ובכך הלכה למעשה מהווה השלטון המקומי במתכונתו הנוכחית גורם משמעותי בפערים בין מרכז לפריפריה ובאי השוויון בחברה הישראלית.
אני מבינה לגמרי לליבם של ראשי ערים חזקות שמתנגדים למהלך, אבל עיקרון הצדק החלוקתי הוא שצריך לעמוד לנגד עינינו כחברה, הלא זה מה שעומד בבסיס רעיון מדינת הרווחה? מה גם שהצלחתן של ערים חזקות נובעת לא רק מניהול נכון (שהוא בהחלט חשוב והכרחי) אלא גם מסיבות אובייקטיביות כמו הימצאות באזורי ביקוש, שטח מוניציפאלי וכד'.
שלא נטעה, סמוטריץ' לא קם בבוקר והחליט שהוא סוציאליסט, וגם אין לו כל כוונה לתקן את מבנה השלטון המקומי או לייצר פה שוויון חברתי. גם לא פקידי האוצר, שהגו את הרעיון. אבל מתוך שלא לשמה בא לשמה. אם מהלך שכזה אכן יגביר את היקף יח"ד בישראל – דיינו ואם ייצר פה ולו מעט שיוויון – דיינו גם כן.
אבל כדי שאפשר יהיה לעשות את זה נכון, זה חייב להיעשות בדרך של הידברות והסכמות עם ראשי וראשות הערים ולא עוד הנחתה כמו שנוהגת הממשלה הנוכחית לעשות חדשות לבקרים.